שקע הזה ישנה אנרגיה מופשטת. החשמל שבשקע הזה מקרר, מחמם, יוצר ואקום, יוצר לחץ, בהתאם למכשיר שאנחנו מחברים אליו, לפי מה שיכול להוציא ממנו הכלי שמתחבר אליו. אבל הכוח הזה בעצמו מופשט ואין לו צורה מוגדרת. הכלי מגלה את מה שנמצא כפוטנציאל בתוך החשמל.
כך אנחנו יכולים לומר גם על האור העליון, על הבורא, שאין בו שום צורה, שהוא נמצא באחדות פשוטה. כל אחד מרגיש את הבורא לפי תיקון תכונותיו. בתחילת דרכו יכול האדם לדמות שקיימת רק המציאות של עצמו, ולהתעלם מכל כוח עליון.
לאחר מכן יגלה בהדרגה, על ידי תיקון חושיו, את המציאות האמיתית, הרחבה. ובשלב מאוחר יותר, אם יתקן את כל החושים שלו בהתאם לתכונות של האור הסובב אותו, אז בינו לבין האור, בין האדם לבין הבורא, לא תהיה שום מחיצה. כאילו אין שום הבדל בין תכונותיהם. אז יגיע האדם להשגת האלוקות בצורתה האמיתית. ה"אלוקות" היא הדרגה העליונה ביותר שברוחניות.
בעולם שלנו, בתוכנו, קיים חוש כללי שנקרא רצון לקבל, עם חמישה כלי קליטה שהם חמשת החושים. כשמקבלים את החוש השישי שנקרא החוש הרוחני, הוא עובד לפי חמשת החושים האלה. זאת אומרת, שגם הוא מתחלק לחמישה חלקים.
גם בו מתקימים אותם התהליכים שמתרחשים בחמשת החושים שקולטים את העולם הזה. הטבע לא משתנה מעולם לעולם, משתנה רק החומר של העולם. ככל שהעולם יותר גבוהה כך גם החומר שלו יותר זך. אבל התהליכים לא משתנים ולא מתהפכים, הכל אותו דבר.



הנשמות יורדות לתוך הגופים הגשמיים על פי סדר מיוחד. הן מגיעות לעולם באופן מחזורי. בכל פעם הן מתלבשות בגופים פיסיים חדשים ויורדות לעולם שלנו. הגופים עצמם הם פחות או יותר אותם גופים, אבל סוגי הנשמות שיורדות לתוך הגופים הם שונים, וזה מה שנראה לנו כהתפתחות הדורות.
כל דור דומה במעטפת הפיסית שלו לדור הקודם לו, אבל הם נבדלים זה מזה בכך שבכל פעם יורדות נשמות עם נסיון נוסף מקיומן הקודם כאן. הן מגיעות עם כוחות חדשים שקיבלו כשהיו למעלה.
לכן לכל דור ישנם רצונות אחרים ומטרות אחרות, וזה מביא להתפתחות שמאפיינת כל דור ודור. אפילו דור שלא מגיע לרצון להכיר את המציאות האמיתית, ולא מגיע להכרה האלוקית, עושה בכל זאת עבודה על ידי הסבל שהוא עובר. בכך הוא מתקדם להכרת המציאות האמיתית.
מכיוון שבכל תקופה לאורך ההיסטוריה שלנו על פני האדמה, יורדות לעולמנו נשמות שונות, הן זקוקות להדרכה שונה. הדרכה מיוחדת לאותו סוג נשמות שנמצאות בעולם באותו זמן. בגלל זה יש בכל דור אנשים שמובילים אותנו בהתקדמות הרוחנית. הם כותבים ספרים ובונים קבוצות תלמידים, כדי להעביר לנו את השיטה לגילוי המציאות האמיתית המתאימה לאותו דור.
בהקדמה לספר הזוהר אומר בעל הסולם, שמשך ששת אלפים שנים יורדות לעולם הזה נשמות. בכל דור יורדות נשמות יותר גרועות, יותר עבות.
בכל דור הנשמות דורשות תיקון אחר, «דור דור ודורשיו». בהתחלה, באלפיים השנים הראשונות, היו נשמות כל כך זכות, שלא נזקקו אפילו לתורה בכדי לבצע את משימתן. לצורך התפתחותן של הנשמות היה די בקיום פשוט על פני האדמה, בלי שום אמצעי להגיע לרוחניות.
זו היתה תקופה של צבירת נסיון וכוח סבל בעולם הזה. עצם הקיום בעולם הזה היה מספיק להן כדי להתקדם לקראת התיקון. הסבל שצברו הוסיף לנשמות דחף להגיע ליציאה ממצב היסורים. הרצון לצאת ממצב היסורים הוא הכוח המניע את התפתחות האנושות.
באלפיים השנים שלאחר מכן היתה מספיקה להתפתחותן של הנשמות קבלת תורת הנגלה וקיום המצוות. הן קיבלו את המצוות כפעולות פשוטות, הקשורות כביכול לעולם הזה, בלי שום קשר להכרה איך זה מפתח אותן רוחנית. הקיום הפשוט הספיק להן כדי להזדכך ולהתקדם לתיקון.
אבל בזה שהנשמות עשו את הפעולות הללו הן לא סיימו את תפקידן. מספר הנשמות מוגבל, ואותן נשמות חוזרות פעם אחר פעם ומתקדמות עוד ועוד לתיקון.
כשאומרים שהנשמות היורדות זכות או גסות זה תאור של מידת הדרישה של הנשמה לתיקון. נשמה שדורשת תיקון גדול יותר נקראת נשמה גסה יותר. לכן היא מגיעה במהלך השנים כנשמה יותר גסה, ודורשת תיקון גדול יותר.
התקופה השניה נמשכה עד המאה ה – 16 כשהופיע האר"י הקדוש, וכתב שמזמנו והלאה נשים, גברים, קטנים, גדולים, כלל עמי הארצות, כולם יכולים וחייבים לעסוק בקבלה. הסיבה לכך היא שהגיע הזמן בהתפתחות הנשמות, בו כל נשמה שיורדת לעולם הזה כבר מסוגלת להגיע על ידי שיטתו המיוחדת להכרת המציאות האמיתית ולגמר התיקון שלה. היא יכולה להשיג את מה שהיא צריכה בעצם להגיע אליו.
רק בזה תלויה התגלות המציאות האמיתית לכולם. בכך שכל האנושות תגלה את החוקיות של העולם, ובזה יהיה גם סוף לכל הכאב והסבל. אם נדע באמת איך פועלת עלינו המציאות ואיך אנחנו מושפעים ממנה, לא נקלקל את מה שאסור, לא נוותר על מה שכדאי ונעשה את מה שנכון. אז תהיה הרמוניה בינינו לבין העולם האמיתי שיתגלה לנו.
אבל בינתיים אנחנו מקלקלים ורק אחר כך רואים שקילקלנו. אין שום אפשרות לברוח מהמצב הזה. בגלל זה כל האנושות נכנסת יותר ויותר למבוי סתום. היא מוצאת את עצמה ביותר צרות ויותר בעיות. הסבל מתגבר בכדי שנגלה בסופו של דבר את נחיצות ההתעלות הרוחנית. נגלה שאין מנוס אלא רק להכיר את העולם הרוחני, שאנחנו חלק ממנו. ההכרה הזו תביא אותנו למצב חדש. מצב בו נתחיל לפעול במודע, מתוך הכרת התכלית, כאנושות ולא כיחידים.
כל הנשמות באות מנשמה אחת שנקראת «נשמת האדם הראשון». זה לא אדם כמו שאנחנו מכירים אדם. זה מושג כלשהו של מציאות רוחנית, פנימית, שנקראת «האדם הראשון». כל חלקיו יורדים ומתלבשים בתוך גופים בעולם הזה, ואז ישנו איזה חיבור בין גוף לנשמה.
הסימביוזה הזו, הקשר הזה, של גוף ונשמה ביחד עוזר לתיקון הנשמה. האדם נקרא «נשמה» ולא הגוף עצמו. את הגוף עצמו ניתן להחליף, בדיוק כפי שניתן היום להשתיל איברים. התועלת בגוף היא רק בזה שהוא עוזר לנשמה לעבוד מתוכו.
בזה שהנשמות יורדות לעולם הזה, הן רוכשות נסיון על ידי הסבל, שנקרא «דרך יסורים». הנסיון הזה מפתח את הנשמה. בכל פעם שהיא מתגלגלת, היא חוזרת עם דחף פנימי תת הכרתי, גדול יותר, לדרוש תשובות לשאלות על המציאות שלה, על השורש שלה, על נחיצות החיים של האדם. שאלות כגון: מי אני, מה אני, בשביל מה אני חי וכיו'ב.
בהתאם לזה ישנן נשמות יותר מפותחות ופחות מפותחות. ישנן כאלה שיש להם דחף עצום להכרת האמת, עד כדי כך שהאנשים האלה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75